הסכם הפסקת האש בין ישראל לחמאס, הצלחה או כישלון?

אתם מוזמנים לקרוא את נוסח הסכם הפסקת האש בין ישראל לחמאס. נכון לכתיבת שורות אלה, ישראל מסרבת עדיין לפרסם את סעיפי המסמך. התרגום מסתמך על טיוטה שפורסמה לפני כשבועיים, ואם התבצעו בה שינויים הרי הם מינוריים בלבד. קריאה נעימה!

guyma12345dotcom

העיתון המצרי "שורוק" פרסם היום (15 באוגוסט) את פרטי הטיוטה להפסקת האש בין ישראל והחמאס. הפרסום מדבר על 11 סעיפים (מתוכם רק 10 פורסמו), המשלימים את הפרסום החלקי של YNET. (ראו נוסח מלא בסוף הפוסט)

ההסכם אינו אוסר על החמאס להמשיך ולבנות מנהרות התקפיות, אלא רק כאלה שיחדרו אל מעבר לגבולות רצועת עזה. במילים אחרות, יכול החמאס, או כל ארגון פלסטיני אחר, לחפור כאוות נפשו עד לגדר הגבול עם ישראל, לדפן את המנהרה בבטון, להכשירה למעבר כוח בסדר גודל פלוגתי ואפילו למעבר רכבי שטח, כל עוד העבודה מסתיימת מתחת  לגדר.

יתרה מזאת, בניגוד להחלטה 1701 של מועצת הביטחון שסיימה את מלחמת לבנון השנייה, ההסכם אינו אוסר מעבר של אמצעי לחימה לחמאס דרך הים, היבשה או האוויר. הוא אינו אוסר על חמאס לחפור מנהרות מתחת לגבול בין הרצועה למצרים.

עניין מהותי אחר נוגע להתקפות על חיילי צה"ל. ההסכם קובע טת הפסקת כל פעולות הלחימה וההתקפה "על הגבולות", אך במקום אחר מדבר על איסור לפגוע…

View original post 1,426 מילים נוספות

מדוע החמאס ניצח ב"צוק איתן"?

הביטו היטב על התמונה שלמעלה: תושבי עזה יוצאים לרחובות בפרץ של שמחה, מחייכים מאוזן לאוזן, הקונפטי מפוזר באוויר וכולם מסמנים V לאות ניצחון, זועקים את הסיסמה: "עזה ניצחה!"

זו אינה תמונה מבויימת, האנשים אינם יוצאים כי הכריחו אותם לחגוג, ולשוא תחפשו קני רובים מוצמדים לאחוריהם; מדובר בשמחה אמיתית, ספוטנטנית וכנה. עבורם, זוהי למעשה תמונת הניצחון של "צוק איתן".

בכדי להבין את עומק התחושות עלינו להתבונן בארועי "צוק איתן" מנקודת מבט פלסטינית. הנראטיב הפלסטיני של המלחמה שונה לחלוטין מהנראטיב הישראלי, עבור הפלסטינים חמאס הגן על כבודה של פלסטין ושל האומה הערבית, הוא אילץ את היהודים הפחדנים להתחבא, הוא הפציץ את תל אביב וחיפה בטילים. הכניסה הקרקעית של צה"ל הפכה לכישלון מהדהד, מאחר והוא יצא כלעומת שבא, ובשל כך היא נחשבת כבריחה של פחדנים מפני ההתנגדות (המוקאוומה) האמיצה. והחשוב מכל – העזתים לא נשברו ולא ברחו למרות הכוח האדיר שהופעל נגדם, ואף יצרו לעצמם מיתוס "סטלינגרד" חדש – שכונת שוג'עייה.

כרזה לזכר חללי חמאס בקרב על שכונת שוג'עייה: השכונה הפכה ל"סטלינגרד" של רצועת עזה

בחינה סובייקטיבית

בפסיכולוגיה החברתית ישנו מושג ששמו reference point – נקודת התייחסות, אשר קובעת אם מהלך מסויים ממוסגר (framing) בתור הצלחה או כישלון. ישראל מתייחסת ל"צוק איתן" מנקודת מבט מערבית טהורה , כאילו המנצח הוא מי שפוגע באוייב, מסכל את תכניותיו, מסב נזק למשאביו וכד'. אין חולק על כך שישראל הסבה נזק עצום לחמאס, השמידה את תשתית המנהרות שלו , פגעה בכמה ממפקדיו הבכירים, כשחלקם נותרו בחיים רק בגלל שברחו משדה הקרב או התחבאו  אי שם. במונחים מערביים היה כאן ניצחון ישראלי.

Picture1

דוגמה לפרשן שאינו מבין את העולם הערבי: רון בן ישי שבמשך 50 הימים האחרונים טוען ש"הפסקת האש קרובה" וש"חמאס מייחל להפסקת אש".

אבל נקודת ההתייחסות הפלסטינית שונה לחלוטין: זוהי ה"נכבה". ללא שום קשר אם הייתה נכבה או לא, הפלסטינים – ומדובר ב-100% מהפלסטינים – מאמינים שהיא אכן התרחשה ורואים בה ארוע מכונן. נקודת ההתייחסות שלהם היא מה שהתרחש מבחינתם ב-1948: גרוש, חיסול המנהיגות הפוליטית והמדינית, הרס בתים וגניבת פלסטין מידי "בעליה החוקיים". כל דבר שאינו מתקרב ל"נכבה" הוא למעשה תבוסה ישראלית. במונחי ה"נכבה" ישראל ב"צוק איתן" לא הצליחה להגשים את זממה.

אם נסכם – בעיני הפלסטינים בכלל והעזתים בפרט ההתנגדות הפלסטינית הצליחה לסלק את צה"ל מעזה, לזנב בו, לפגוע בחייליו ולהשיב את הכבוד לפלסטין. קדושת החיים הנחשבת ביהדות כערך עליון אינה תופסת אצל הפלסטינים, שם ה"סומוד", ההיצמדות לקרקע, הכבוד הלאומי (והדתי) הנכונות לשפוך את הדם למענה אפילו בסיטונות הם הערכים העליוניים. כתוצאה מהטמעת ערכים אלה תושבי עזה גילו נאמנות מוחלטת לשלטון החמאס. הם לא עשו זאת מפחד, או לפחות – לא רק ממנו; החמאס הצליח לבצע אינדוקטרינציה מעוררת השתאות בכל קנה מידה שהוא, שתוצאתה הייתה הזדהות מלאה של תושבי עזה עם רעיונות ההקרבה, הדבקות באדמה והעמיד כנגד ה"אויב הציוני". העזתים הקריבו עצמם מרצון, ושימשו "מגן אנושי" לאנשי הזרוע הצבאית של חמאס מתוך בחירה מלאה ואמונה בייעוד שלהם לשמש מגן אנושי.

10645013_832020666840355_3346187675180055136_n

כרזת ניצחון פלסטינית

בואו נתבונן בכרזה שלמעלה, המשקפת בצורה נאמנה את הנראטיב הפלסטיני: שתי האצבעות הזרופות מציינות את הקלצ'ניקוב והטילים, אמצעי הלחימה העיקריים שבהם הפלסטינים השיגו את ניצחונם, לשיטתם. הקמיתה והזרת מייצגות את הפצצות הישראליות שהוטחו על עזה. הפס האדום שלמטה מראה מנהרה ספוגה בדם, אחת מני רבות שצה"ל פוצץ, המסמלת את ההקרבה של העזתים, "מגד הדם" שעל גביו הושג הניצחון.

הנכונות להקרבה והדבקות בטריטוריה מוצאות את ביטויין בהבדלי תפישה תהומיים באשר לתנהגות האוכלוסיות האזרחיות בעורף. העזתים לא ברחו, נותרו נאמנים לזקיפות הקומה שלהם והוכיחו את יכולת ההקרבה שלהם כשספגו אלפי אבידות ולא נשברו. לעומת זאת, יחסם של הפלסטינים אל התגוננות העורף הישראלית היה תערובת של בוז ולעג.  התמונות של אזרחים במקלטים או של חיילים מתכופפים בשעת אזעקה  מפורשות על ידי הפלסטינים כפחדנות. הן היו להיט ברשתות החברתיות, ובאמצעותן נעשו הישראלים מושא ללעג, לא רק ברצועה או בגדה המערבית, אלא אף בכל העולם הערבי. תמונות של נשים שמתכופפות לחפש מחסה העצימו את הדימוי של ישראליות המשמשות כאובייקט מיני קל להשגה וחסר כבוד, בניגוד לנשים הערביות שנותרו זקופות על עומדן. הישראלים ברחו למקלטים, התחבאו במעמקי האדמה וחייהם נהפכו לסיוט, בסיועו האדיב של החמאס.

כך גם החייל הישראלי, המיוצג בשיח הפלסטיני כפחדן, כאמור, הנסיגה מהרצועה לאחר השמדת המנהרות נחשבה ברחוב הפלסטיני לבהלה או אפילו מנוסה תחת האש של תנועות ההתנגדות. החייל הישראלי הוא גיבור רק כלפי חוץ, וכשמופעל עליו לחץ או כשהוא נתקל בהתנגדות אמיתית, כמו זו של אנשי הזרוע הצבאית של חמאס – הוא מגלה את טבעו האמיתי. הכרזה שלמטה (תחת הכותרת: "עזה ניצחה") מראה את חייל צה"ל כהיפוך המוחלט של לוחם החמאס: מבוהל, פרוק מנשקו, ללא מדים כשאת הגופיה שהייתה לעורו הוא תלה על מקל כדי שתשמש עבורו דגל לבן לכניעה. לוחמי ההתנגדות עומדים חמושים, נחושים וחזקים, וההחלטה אם לפעול כנגד היהודי (המסורס) נתונה בידיהם.

1932244_1611622862397768_4741953860250244248_n

בחינה אובייקטיבית

כעת נעבור לבחינה אובייקטיבית של מאזן ההישגים והכשלונות של "צוק איתן".  במשחק סכום אפס כמו העימות הישראלי-חמאסי, כל הישג של אחד הצדדים יבוא על חשבון הצד השני. לכן חשיבות מכרעת היה לבחון מי יצא מחוזק יותר: ישראל או חמאס?

ערב "צוק איתן" היה חמאס ארגון טרור קטן על סף קריסה כלכלית ופוליטית ובבידוד מדיני חמאס המבודד ניסה לחזור אלהתודעה בכל מחיר, והדבר הוליך לקרע בתוך התנועה כאשר הזרוע המדינית נטתה להתגבר על החולשה באמצעות שיתוף פעולה מוגבל עם אבו מאזן (דרך ממשלת האחדות). הזרוע הצבאית וההנהגה הגולה (חאלד משעל ואנשיו) התנגדו למהלך של איסמאעיל הנייה ניצלו את חטיפת הנערים בשומרון בכדי למנוע את זליגת חמאס לכיוון המחנה השני, ונקטו בטקטיקה של הסלמה הדרגתית בכדי לגרום לישראל להגיב.

צוק איתן הצליח לאחד את השורות בחמאס, וכולם התייצבו מאחורי הזרוע הצבאית. המבצע לעומת זאת לא סייע לחמאס במישור הבין ערבי, אשר מלבד מילות הזדהות עם המאבק הפלסטיני – לא נרשמה תגובה ספונטנית או מדינית שהייתה יכולה לעזור לחמאס.אך במישור הפלסטיני הצליח חמאס לסחוף אחריו את רובם המכריע של הפלסטינים: "כולנו עזה" או "כולנו התנגדות" היו הסיסמאות הרווחות בציבור זה.

איסמאעיל הנייה וחאלד משעל, ממנהיגי החמאס

ממשלת נתניהו נגררה באופן שבלוני אחרי החמאס ונתנה לה להכתיב את המהלכים ולהוליך אותם – הישג עצום לתנועת טרור המנהלת מערכה נגד צבא סדיר מהחזקים בעולם. נתניהו אשר כשל בהערכת מצבה האזורי המצויין של ישראל, החמיץ חלון הזדמנויות נדיר של שבועיים-שלושה שבהן ניתנה לו לגיטימציה דיפלומטית חסרת תקדים ליזום מהלכים צבאיים מפתיעים ועמוקים שייטלו את הולכת העניינים מידי החמאס, אך עקב הערכת מודיעין שערורייתית בחובבנותה הוא העדיף להאמין שהפצצות ימוטטו את החמאס.

 אחרי כמה שבועות של הפצצות שנתנו לחמאס "מכה קטנה בכנף" צה"ל נכנס למבצע קרקעי מוגבל בתאום עם האמריקנים. המבצע אמנם הצליח צליח לטפל במנהרות ההתקפיות אך מלבד ההישג הטקטי הזה הוא לא הצליח לפגוע בתשתית הבסיסית של החמאס. יתרה מזאת, חמאס קרא היטב את המהלכים הצבאיים של של ישראל והבין כי צה"ל ייכנס לרצועה "כמו פיל לחנות חרסינה" לזמן מוגבל ולא יעיש לכשות דבר מבלי לקבל אישור אמריקני. החמאס ידע שיש לה כרטיס חסינות מממשל אובמה והתגרתה בישראל שוב ושוב, לא כי פחדה מזעמה של ישראל, אלא בגלל שידעה בדיוק אילו קלפים יש לנתניהו. התוצאה הייתה מלחמה מגושמת, חסרת דמיון וצפויה מראש, במגרש הביתי של חמאס ולפי הכללים שהכתיב הארכון. בנסיבות כאלה ישראל לא הייתה יכולה להשיג הרבה, גם אם רצתה בכך .

נתניהו כשל בהבנת תמונת המציאות ובניהול המערכה נגד החמאס

הסכם הפסקת האש שנחתם אמש בקהיר כבר פורסם בבלוג זה ונותח בהרחבה. בניגוד להערכת הפרשנים – חמאס יוצא ממנו עם הישגים כבדי משקל:
1. ההסכם אינו אוסר פגיעה בחיילי צהל,
2. אין בו איסור על התחמשות החמאס
3. אין בו איסור על חפירת מנהרות התקפיות (אלא רק על חפירתן מתחת לשטח ישראל)
4. אין בו איסור מפורש על ירי פצצות מרגמה.

10603488_812714838760188_2422273533987757874_n

המשלחת הפלסטינית למשא ומתן בקהיר – הישגים נכבדים לחמאס

לעומת זאת, ההישגים של ישראל מוגבלים למדיי ומשקפים את חולשתה המדינית והיעדר יכולת מצד ממשלת נתניהו לנצל את ההזדמנות שניתנה לה להכרעה צבאית בעזה. ישראל לא הצליחה לכפות את פירוק החמאס מנשקו, וספק רב אם היא תצליח לשכנע את חמאס לעשות כן. יתרה מזאת, מארגון טרור מוקצה, הפך חמאס לגורם מדיני בעל השפעה, שליטתו בעזה זכתה להכרה דה-פקטו והוא תופס מקום של כבוד בגוש האיסלאמי, יחד עם תורכיה וקטר. 

נקודה חשובה הינה שיקומה של עזה: האם יהיו אלה הסעודים שיממנו את בנייתה מחדש או הקטרים, הפטרונים החדשים של חמאס. הסעודים ירצו לחזק את אבו מאזן, אשר יוקרתו נפגעה במהלך "צוק איתן", ויעדיפו להפקיד בידיו את המלאכה. אמריקנים מצידם ינסו להכניס את סוכנות הסיוע הבינלאומית שלהם ה- USAID, כדי שתנהל את המלאכה ולגזור קופון שמן, ובמעורבות קטרית גדולה ככל האפשר

נשיא ארה"ב ברק אובמה ינסה למשוך את ניהול מלאכת שיקום עזה לידיים אמריקניות-קטריות

ימים יגידו אם ישראל הצליחה להשיב את ההרתעה. אין להקל ראש באבדות הכבדות שספגה רצועת עזה, ואחרי שאופורית הניצחון בעזה תשכך ישובו אנשיה לעיסוקי היום יום שלהם, הטומנים בחובם התפכחות והכרה בנשקים שהומטו עליהם. בעוד כחודש יתחדש המו"מ בקהיר ואז נוכל לראות אם חמאס מגיע מוכה וחבול, כפי שאי-אלו פרשנים טוענים, או נישא על גלי הניצחון ופועל מעמדה של כוח.

בידקו את עצמכם – האם אתם מוכנים לקראת שלטון דאע"ש במזה"ת

בחנו את עצמכם:  

סכמו את הנקודות שצברתם בשאלון שלהלן ובידקו האם אתם מוכנים להיות אזרחים נאמנים או לוחמים של ארגון המדינה האיסלאמית (דאע"ש). השאלון כתוב בלשון זכר אך הוא מותאם לבני כל המינים.

 א. מהו הצבע האהוב עליכם?

1. שחור

2. ירוק

3 כל שאר הצבעים

  • ב. האם תוכלו להסתדר עם גידול זקן/שפם ותוותרו על הסרת שיער מאזורים אחרים בגוף (מלבד הראש)?
  • 1.בטח, זה מגניב לאללה
  • 2.  יהיה קצת בעייתי אבל בימים טרופים אלה למי יש כסף לאופנות המטרוסקסואליות?
  • 3. השתגעתם? בחום הזה?
  • ג. מהו יחסכם לעישון סיגריות/סמים קלים?
  • 1. זה מגעיל ואסור בריאותית ומוסרית!
  • 2. שאכטה פה ושם לא הרגה אף אחד
  • 3. הדילר שלי על החיוג המהיר בנייד
  • ד. אתם נתקלים בנערה יזידית בשוק השפחות הסמוך לביתכם. מה תעשו?
  • 1.מוציאים מיידית כמה דינרי זהב. משק הבית שלנו זקוק תמיד לתגבורת.
  • 2. בתא המשפחתי שלנו הנשים עושות את מלאכתן על הצד הטוב ביותר
  • 3.עבדות אינה חוקית בעולם המודרני
  • ה. כשאתם חוזים בעריפת ראשו של עיתונאי אמריקני כופר, עם מי אתם מזדהים?
  • 1. עם המוציא להורג
  • 2.עם הצלם
  • 3.עם העיתונאי
  • ו. מהו תפקידה של אישה בחברה בת זמננו?
  • 1.לספק את צרכיהם של הגברים, אלא מה?
  • 2. צריך לאזן בין המסורת לבין החיים המודרניים
  • 3.שוויון מלא!
  • ז. מהו יחסכם לטלפון הסלולארי, לאיי-פד ולטלוויזיה?
  • 1. מכשירים שטניים שטוב אם ייזרקו לפח האשפה!
  • 2. לצערי, תרבות הצריכה המודרנית הפכה את השימוש בהם לעניין שבשגרה
  • 3. תהרגו אותי, אני לא מוותר על הפייסבוק בחיים
  • ח. מה דעתכם על מזרח תיכון ללא גבולות תחת שלטון אומה אחת גדולה וחזקה?
  • 1. מגניב לאללה! אפשר לנגב חומוס בדמשק תוך שעתיים!!
  • 2.תמיד אמרתי שאין דבר כזה "עם פלסטיני"
  • 3. זכותם המלאה של עמים להגדרה עצמית בתוך טריטוריה מוגדרת.

עתה סכמו את הנקודות שקיבלתם ובידקו לאיזו קבוצה אתם מתאימים

12-8 נקודות:

קצה נפשכם מההגבלות שמשיתה החברה הקפיטליסטית על בני האדם, אתם מאמינים בלב ובנפש ברעיונות שוביניסטיים, בעליונות הגבר על האישה ובחיים הטרום מודרניים הישנים והטובים. אתם מוכנים להיקלט ולהתאזרח במדינה האיסלאמית.

18-13 נקודות:

אתם מודעים לבעיות אשר ניצבות בפני החברה האנושית כיום. יש בכם רתיעה מאימוץ גורף של תרבות קפיטליסטית, ואפילו כבוד למסורת. מצד שני, קשה לכם לקבל את הבסיס המוסרי של שלטון מוחלט מצד אללה ואת עולה של המדינה האיסלאמית. אם התוצאה קרובה ל-15, יש לכם פוטנציאל להינצל ולהשתפר באמצעות הקורסים שעורכת דאע"ש להחזרה בתשובה ואולי להשתלב מתי שהוא במוסדותיה, אם כי תמיד תעוררו חשד שמא תשובו לדרכיכם הנלוזות.

24-19 נקודות

הלך עליכם. אתם משועבדים למערב ולרעיונות הקלוקלים שהוא מפיץ. עולם הערכים שלכם הוא מודרני לחלוטין ללא תקנה בעתיד הנראה לעין. התרבות הקפיטליסטית זורמת בעורקיכם ואת האור לא תראו בגלגול הזה. בשלב כלשהוא החרב המונחת על צוואריכם תיפול בעוצמה ותשים קץ לחייכם העלובים.

עכשיו אתם מבינים כיצד דאע"ש זוכה לפופולאריות גדולה והולכת.

הסכם הפסקת האש בין ישראל לחמאס, הצלחה או כישלון?

העיתון המצרי "שורוק" פרסם היום (15 באוגוסט) את פרטי הטיוטה להפסקת האש בין ישראל והחמאס. הפרסום מדבר על 11 סעיפים (מתוכם רק 10 פורסמו), המשלימים את הפרסום החלקי של YNET. (ראו נוסח מלא בסוף הפוסט)

ההסכם אינו אוסר על החמאס להמשיך ולבנות מנהרות התקפיות, אלא רק כאלה שיחדרו אל מעבר לגבולות רצועת עזה. במילים אחרות, יכול החמאס, או כל ארגון פלסטיני אחר, לחפור כאוות נפשו עד לגדר הגבול עם ישראל, לדפן את המנהרה בבטון, להכשירה למעבר כוח בסדר גודל פלוגתי ואפילו למעבר רכבי שטח, כל עוד העבודה מסתיימת מתחת  לגדר.

יתרה מזאת, בניגוד להחלטה 1701 של מועצת הביטחון שסיימה את מלחמת לבנון השנייה, ההסכם אינו אוסר מעבר של אמצעי לחימה לחמאס דרך הים, היבשה או האוויר. הוא אינו אוסר על חמאס לחפור מנהרות מתחת לגבול בין הרצועה למצרים.

 

עניין מהותי אחר נוגע להתקפות על חיילי צה"ל. ההסכם קובע טת הפסקת כל פעולות הלחימה וההתקפה "על הגבולות", אך במקום אחר מדבר על איסור לפגוע באזרחים בלבד. אין שום איסור מפורש על פגיעה בחיילי צה"ל או באנשי הזרוע הצבאית של החמאס. במילים אחרות, יכול חמאס לחטוף חייל בתל אביב, לתקוף בסיס צבאי באזור פתח תקווה או לשגר טיל מספינה לכיוון בסיס חיל הים בחיפה, ובשלושת המקרים הללט אין מדובר בהפרה של הסכם הפסקת האש. בנוסף, ההסכם אוסר במפורש רק את שיגור הרקטות, אך אינו מזכיר איסור על שיגור פצצות מרגמה. למי ששכח,  ב"צוק איתן" נהרגו מירי תלול מסלול חיילים ואזרחים מפגיעת פצצות מרגמה בלבד, ולא מרקטות.

 

סעיף צבאי נוסף דן בביטול הדרגתי של אזורי החיץ אותם קבעה ישראל ברוחב של 300 מטר  מגדר שטח הרצועה. הביטול יתבצע בשני שלבים, עד ה-18 בנובמבר יוקטן רוחב האזורים ל-100 מטרים ובינואר 2015 יתפרסו על גדר הגבול כוחות ביטחון של הרשות הפלסטינית. לישראל לא נשמרה שום זכות וטו באשר לקביעת זהותם של כוחות אלו. מדובר בהגדרה כללית וסתומה מדיי של "כוחות ביטחון", ועל רקע חוסר היכולת והרצון של אבו מאזן לשלוח יחידות של המשטרה הפלסטינית לתוך הרצועה – אפשר שהפלסטינים ישלחו לשמור על הגבולות את המשטרה העזתית, הכפופה לממשלת החמאס, או יקימו מנגנון ביטחון נוסף המתבסס על אנשים מתוך הרצועה למילוי המשימה של שמירת הגבול.

האם ההסכם מתיר תנועה של אנשי חמאס לאורך הגבול?

באשר לסוגיות האזרחיות, הטיוטה מדברת על פתיחת מעברים בכפוף לתאום בין ישראל לרשות הפלסטינית, אך מתעלמת לחלוטין מסוגיית פתיחת מעבר רפיח. דברים דומים נקבעו בעניין הסוגיות הכלכליות; אין התייחסות לעניין העברת המשכורות, עליו התעקשה חמאס לאורך כל המבצע. ההסכם מדבר על פעולות לשיקום עזה, אך אינו מסדיר את המנגנון שיסדיר את השיקום, בהנחה שהוא ייסוכם בין נתניהו לאבו מאזן. הדיון בסוגיות שחרור האסירים, החזרת גופות החיילים ופתיחה של נמלים אוויריים וימיים נדחו בחודש.

 

 

הערכה

אהוד ברק אמר על הסכם אוסלו ב' כיהוא "מלא חורים כמו גבינה שווייצרית".כזכור, בגלל אותם "חורים" נקלעו יחסי ישראל והפלסטינים למשברים אין ספור, גלי פיגועים ורצח ולטווח הרחוק הורידו מעל סדר היום את האופציה המדינית לסיום הסכסוך. גם ההסכם הזה הינו מעורפל, מדבר בשפה כוללנית וכמה מסעיפיו אף סותרים זה את זה. למעשה, הוא משרת בעיקר את מצרים ואת הרשות הפלסטינית בראשות אבו מאזן, היוצאים ממבצע "צוק איתן" כמנצחים העיקריים.

מצרים יכולה להכריז על הצלחתה למצב עצמה כמתווכת בין ישראל לפלסטינים. זהו ניצחון לאומי לארץ הנילוס, הישג משמעותי לנשיא עבד אל-פתאח אל-סיסי ולא פחות חשוה – הצלחה גדולה לברית המצרית-סעודית שהצליחה לדחוק את רגלי האמריקנים מתמונת המשא ומתן.

 

קצת דברי רקע:

"צוק איתן" לא היה רק מבצע צבאי. מאחורי הקלעים שלו התנהל אחד המאבקים המרתקים והמשפיעים ביותר על עתיד המזרח התיכון, המערכה  על ההגמוניה בעולם הערבי-סוני. אין זה סוד שהעולם הערבי מצוי במשבר קשה, לנוכח התחזקותן של איראן ובנות בריתה השיעיות (עיראק, סוריה והחיזבאללה). המשבר החריף עם נפילתו של חוסני מובארכ, שגם בשנות שלטונו האחרונות  לא נחשב כריזמטי מספיק לעמוד מול המחנה השיעי.

את מקומה של מצרים תפסה בשנים האחרונות תורכיה בהנהגת רג'יב ארדואן, שנהנה מתמיכת ממשל אובמה, ושפרש את חסותו על המפלגות האיסלאמיסטיות בעולם הערבי. לצידו של ארדואן התייצבה נסיכות קטר, הכוכב העולה בשמי האזור, הרבה בזכות רשת הטלוויזיה שלה, אל-ג'זירה, ועד לא מכבר – גם מצרים תחת שלטון האחרים המוסלמים.

נשיא תורכיה והאמיר של קטר: שואפים להגמוניה בחסות אמריקנית

נפילתו של מורסי , המאבק היעיל של הצבא המצרי ב"אחים המוסלמים" ובחירתו של מנהיג כריזמטי חדש בקהיר, הנשיא עבד אל-פתאח אל-סיסי, מהווה אתגר מרכזי לציר וושינגטון-אנקרה-קטר. סיסי מבקש להשיב חלק מתפקידה ההיסטורי של מצרים כגורם משפיע במזרח התיכון בכלל ובקרב המדינות הסוניות בפרט. בת בריתו העיקרית היא סעודיה, אשר חלוקה עם האמריקנים והקטרים ברשימה ארוכה של  נושאים (כמו המדיניות כלפי איראן וסוריה).

למעשה, המו"מ להפסקת-אש בעזה הוא מבחן המדיני הראשון לציר קהיר-ריאד. לסיסי חשבון ארוך עם החמאס, שהוא השלוחה הפלסטינית של ארגון "האחים המוסלמים". קשה גם שלא להבחין ביחס המזלזל שהוא מפגין כלפי הנהגת הארגון, המדינית והצבאית. עמדתו התבטאה בהתנגדות לתביעות החמאס, בהתעקשותו להרחיק את ארה"ב ותורכיה מהזירה, בתאום הכמעט-מלא עם ישראל לקראת הפעולה הקרקעית ובמסע תקשורתי בוטה כנגד החמאס והנהגתו.

 

ישראל מצידה כבולה במידה רבה לתכתיבים האמריקניים. וושיגטון נקטה במדיניות קיסינג'רית טיפוסית. היא זיהתה הזדמנות להגדלת השפעתה בעזה (דרך תורכיה וקטר), והפעילה את כל כובד משקלה כנגד הכרעתו של חמאס על ידי ישראל. עבורה, יציאה של חמאס בשן ובעין מהמערכה עשויה לשרת את האינטרסים  שלה כך שיהיה באפשרותה להפוך את הארגון ללקוח אמריקני, או לפחות – לקליינט קטרי-תורכי. מדיניות ממשל אובמה הינה להתקשר עם גורמי האיסלאם הפוליטי במזרח התיכון, ורתימת החמאס למדיניות האמריקנית הייתה שלב חשוב במסגרת מאמצים אלה.

לממשל אובמה יש אינטרס מובהק לשמר את כוחה של חמאס

אך ממשל אובמה לא לקח בחשבון את נחישותו של סיסי ללדחוק את בני בריתה של ארה"ב ואת הממשל האמריקני מן הזירה הישראלית-פלסטינית. שיאו של המהלך המצרי היה בהשפלתו האישית של מזכיר המדינה קרי בביקורו במצרים. מדינות האיחוד האירופי, כנראה בלחץ סעודי, נמנעו מלשתף פעולה עם המהלך האמריקני, מה שהותיר את אובמה בבידוד חסר תקדים, הן בזירה הבינלאומית והן בזירה המזרח תיכונית.

לאחר שכופפו את ארה"ב, ניגשו המצרים למלאכת המו""מ. בתחילת המבצע יצאה מצרים ביוזמה להפסקת אש על פי הנוסחה "שקט תמורת שקט". חמאס מצידו הציג שורה ארוכה של תביעות-נגד מישראל ומהעולם הערבי. סיומו של המבצע הקרקעי הישראלי החזיר את ישראל והחמאס לשולחן המו"מ בקהיר. נתניהו סמך על סיסי כי ייצג את האינטרסים שלה, אך רק מאוחר מדי הבינה כי ההימור על המצרים אינו מבטיח כפי שנדמה היה לה  חולשתה המדינית של ירושלים וההישגים הצבאיים המוגבלים של צה"ל מנעו מסיסי להכתיב לחמאס את תנאיו, וברגע המכריע התגלה כי ישראל הפכה להיות חלק מן המלחמה המצרית-קטרית.

נשיא מצרים עבד אל-פתאח אל-סיסי מסתמן כמנצח הגדול של מבצע "צוק איתן"

אם נחזור להסכם, הרי שהוא מותיר מקום חשוב למצרים להמשך המגעים הישראליים-פלסטיניים. אלה אמורים להיערך בקהיר, תחת חסותו של סיסי עצמו. יתרה מזאת, כניסתו של אבו מאזן כגור םמרכזי בהסדר מהווה הצלחה גדולה בעיקר למצרים. כל עבודת התאום הצבאית והאחזרחית תעבור דרך אבו מאזן, אשר הכרת תודה לסיסי הופכת אותו לנדבך מרכזי בציר קהיר-ריאד.

אך אין להתעלם מכך שגם לישראל היו הישגים: לא התקבלה תביעתו המרכזית של חמאס לתשלום המשכורות לאנשיו. הדבר מיתיר את הארגון ללא הישג כלכלי ומגבירה את התלות של עזה ברמאללה. כניין האסירים אנשי החמש שישראת תפסה במסגרת מבצע "שובו בנים" גם הוא ירק מהפרק. יש כאן הצהרה ברורה כי הסטטוס קוו מלפני "צוק איתן" יישמר, ושחמאס מאבד את יכולתו להשפיע על הנעשה בגדה המערבית.

ההסדריםשבסיומן של מלחמות  משקפים בדרך כלל את מאזן הכוחות בין הצדדים. בדומה למלחמות 1956, 1973 ו-1982 הישגיו הצבאיים של צה"ל לא באו לידי ביטוי בהסדרה המדינית, אשר שיקפה יותר את מאזן הכוחות הבינלאומי. כך גם הפעם: ישראל החמיצה הזדמנות נדירה להכות את החמאס, וספק אם אחת נוספת תיקרה על דרכה בקרוב. מצרים וסעודיה סיפקו לה מרווח נשימה ארוך, אזורית ובינלאומית, אך ממשלת נתניהו הפגינה קוצר ראות משווע בקריאת המפה הדיפלומטית, הפעלת הכוח הייתה שבלונית וצפויה, ואת המחיר על כך נשלם כולנו, ובמיוחד  תושבי הנגב התפויים לסבב הפגזות נוסף בעתיק הנראה לעין.

 

 

 נוסח טיוטת הסכם הפסקת האש 

(המקור: אתר האינטרנט המצרי שורוק ו-YNET)

בהסתמך על היוזמה המצרית להפוגה והפסקת האש ברצועת עזה, ולאור תוצאות המשא ומתן העקיף בין המשלחת הישראלית למשלחת הפלסטינית בין ה-4 ל-13 באוגוסט 2014, ומתוך רצון לשמור על חיי חפים מפשע ולמנוע שפיכות דמים, קוראת מצריים לשני הצדדים לפעול כדלקמן:

  1. ישראל תפסיק את כל פעולות הלוחמה (hostilities) ברצועת עזה, באויר, בים וביבשה, ותקפיד שלא לבצע פעולות חדירה לרצועת עזה או פגיעה באזרחים.
  2. הפלגים הפלסטינים יכולם פסיקו את כל פעולות הלוחמה (hostilities) מרצועת עזה כנגד ישראל, ביבשה בים ובאוויר, וכן את חפירת המנהרות מחוץ לגבולות רצועת עזה בכיוון שטחי ישראל, ויקפידו לעצור את שיגור הרקטות מכל סוג שהוא, את ההתקפות על הגבולות ואת הפגיעה באזרחים.
  3. המצור יסתיים באמצעות פתיחת המעברים בין ישראל ורצועת עזה, היתר לתנועת אנשים, סחורות וחומרים לבניה מחדש [של הרצועה], ומעבר סחורות בין רצועת עזה לגדה המערבית ובחזרה, בהתאם לכללים שייקבעו בין הרשויות הישראליות לרשות הפלסטינית.
  4. הרשויות הישראליות יתאמו עם הרשות הפלסטינית את הסוגיות הכלכליות הנוגעות לרצועת עזה.
  5. יבוטל אזור החיץ בצפון הרצועה ובמזרחה, וכוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית יתפרשו בהם עד ה-1/1/15 בשני שלבים: בשלב הראשון יוקטן עד ה-18/11/2014אזור החיץ מרוחב של 300 מטר ל- 100 מטר, והשני יסתיים עם פריסת הכוחות של הרשות הפלסטינית
  6. יתקיים חופש עבודה ודיג למרחק של 6 מיל ימי במים הטריטוריאליים הפלסטיניים העזה. הגדלת המרחק עד ל-12 מיל לפחות תתבצע באופן מדורג, באמצעות תאום בין הרשות הפלסטינית וישראל.
  7. הרשויות הישראליות יסייעו לרשות הפלסטינית בשיקום הבנייה הבסיסי שנפגע ברצועת עזה בדאגה לצרכי החיים בכבוד של העקורים, בהושטת סיוע לרפואה דחופה עבור הנפגעים ופינוי אל מחוץ לרצועה של המקרים [הרפואיים] הזקוקים לאישפוז רפואי ובכניסה מהירה של סיוע הומניטרי וציוד מציל חיים.
  8. הרשות הפלסטינית תתאם עם הרשויות הישראליות והארגונים הבינלאומיים את אספקת הציוד ההומניטרי לבנייה מחדש של הרצועה, בהתאם ללוח זמנים מוגדר, בכדי להבטיח שיבה מהירה של העקורים אל בתיהם מוקדם ככל האפשר.
  9. מצרים קוראת לקהיליה הבינלאומית להושיט סיוע הומניטרי דחוף ולהחיש את העברת הכספים הנחוצים לבנייה מחדש של עזה בהתאם ללוח זמנים מוגדר.
  10. לאחר התייצבות ההפוגה וחזרת החיים הנורמליים לרצועת עזה יושלמו השיחות העקיפות בין הצדדים בקהיר תוך פרק זמן של חודש מתאריך ההסכם לצורך השלמת סוגיות חילופי השבויים והגופות בין שני הצדדים ולדיון באופן ההקמה והתפעול שדה התעופה והנמל הימי העזה, בהתאם להסכם אוסלו וההסכמים שחתמו שני הצדדים.